פסק-דין בתיק ב"ל 47840-04-13

1.         המערער נפגע ביום 21.03.10 בתאונת דרכים ונגרמו לו כאבי גב תחתון, צוואר, ברך ימין וצלעות ימין, ופגיעתו הוכרה על ידי המשיב כפגיעה בעבודה.

המערער ביקש לקבוע את נכותו בגין פגיעתו הנ"ל, וועדה רפואית בדרג ראשון קבעה לו 0% נכות יציבה החל מהתאריך 14.08.11.

המערער הגיש ערר על קביעת הדרג הראשון, וועדה רפואית לעררים שהתכנסה ביום 05.02.13 (להלן: " הוועדה") דחתה את הערר תוך שקבעה לו 0% נכות בגין "מצב לאחר ניתוח הוצאת המניסקוס ללא הפרעה תפקודית", לפי פריט 48(2)(ז)(III) לרשימת הליקויים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן: " התקנות").

על קביעה זו נסב הערעור שלפני.

2.         בדיון בערעור אשר התקיים בפני בית הדין, הבהיר ב"כ המערער את טיעוניו, שעיקרם כוונו כנגד החלטת הוועדה שלא להעניק למערער נכות בגין הברך. לגישתו, טעתה הוועדה בבחירת פריט הליקוי האמור והיה עליה לכל הפחות לבחור את פריט ליקוי 48(2)(ז)(I) לרשימת הליקויים שהינו פריט הליקוי ההולם את מצבו של המערער, זאת ומאחר ומדובר במצב של נזק למניסקוס להבדיל ממצב של הוצאת המניסקוס. על הוועדה היה לבדוק אם קיים דלדול שרירים או ניוון שרירים.

לדעתו, בבחירת פריט הליקוי שנקבע למערער יש כדי להעיד על כך שהוועדה התאמצה שלא לקבוע דרגת נכות, הגם שמצבו של המערער מצדיק קביעת נכות של 10% לכל הפחות.

            הוסיף ב"כ המערער וטען במסגרת נימוקי הערר, כי קיים פער לא ברור בין הממצאים הקליניים של הוועדה מדרג ראשון לבין הוועדה לעררים, דבר שלגישתו מעלה ספק רב לגבי ממצאי הוועדה.

            לאור האמור לעיל, נתבקש בית הדין להשיב את עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר.

3.         ב"כ המשיב מנגד, התנגדה להחזרת עניינו של המערער לוועדה, ולטענתה לא נפל כל פגם משפטי בדרך פעולותיה. לטענתה, מדובר בפרשנות של פריט הליקוי, כך שכאשר המערער עבר ניתוח במינסקוס עמדה בפני הוועדה הבחירה בין סעיפים קטנים 3 ו - 4 של פריט 48(2)(ז) לרשימת הליקויים, ועל כן מקום ולא נמצאו הפרעות תפקודיות, הרי שקביעת הוועדה הולמת את ממצאיה.

4.         החלטת הוועדה מושא הערעור:

א.        החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בשאלה המשפטית בלבד בפני בית הדין האזורי לעבודה ובהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995.

הסמכות לקבוע ממצאים, ליישם את סעיפי המבחנים ולקבוע את הנכות הרפואית, נתונה אפוא אך ורק לוועדה, וזו תחליט במנומק האם כלל הליקויים באים במסגרת הסעיף שקבעה, או שיש מקום לקבוע את הנכות לפי סעיפים אחרים לחלופין או במצטבר (דב"ע 01-2/98 באלי- המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לג' (1999) 284, 288; עב"ל יוסף בן צבי - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.06.06).

ב.         תלונות המערער נרשמו בדו"ח הוועדה מיום 17.06.12 כדלקמן:

" כאבים בברך ימין קליקים בברך קושי בעליה ובירידה במדרגות, כאבים בואר ובגב".

ג.         הוועדה בדקה את המערער ורשמה ממצאיה כדלקמן :

" לפי דוח ארטרוסקופיה מבי"ח אסותא מתאריך 20.11.11 עבר הטרייה של מיניסקוס מדיאלי בברך ימין. לפי מכתב רפואי מקופת חולים מדר' אגורנסקי ברטה, היה מעורב בתאונת דרכים 24.8.07 נחבל בברך צוואר וראש מצד ימין סבל אז מכאבים חזקים בצוואר עם הגבלה בתנועות. כמו כן ברישום רפואי של אותה רופאה מ- 16.2.04 - ת. דרכים ב- 15.2.04. נחבל בבית חזה, צוואר, רגל שמאל, לא נמצאו שברים, סבל מהגבלה משמעותית בצוואר. אין רגישות ממוקמת בשרירים פרספינליים וגב מעל החוליות.

תנועות הצוואר: יישור יתר °40 כיפוף עם נגיעת הסנטר בבית החזה סיבוב לצדדים °90 לכל צד, הטייה לצדדים °30 לכל צד. התנועות חופשיות לחלוטין. כח שרירים שמור בגפיים.

תנועות גב תחתון: יישור מלא, כיפוף °90. הטייה לצדדים °30 לכל צד, ללא הגבלה בתנועות סיבוביות של הגב, S.L.R שלילי דו צדדית... הירכיים שווים 10 ס"מ פרופימלית לקוטב העליון של הפיקה. ברך ימין: צלקת עדינה ותקינה ובצבע העור באספקט פלטרלי של הברך (ניתוח משנת 2004 שחזור רצועות).

אין חום או אודם מקומי בברך אין רגישות מקומית. תנועות מיישור מלא עד כיפוף של °140 בצורה חופשית לגמרי, הברך יציבה (לחמן ומגורה קדמי שליליים).